ארגון המטאורולוגיה העולמי פרסם לאחרונה כי העולם עלול להתחמם ביותר ממעלה וחצי מוקדם מהצפוי. המשמעות: גלי חום חריפים יותר, בצורות ממושכות וקריסת מערכות אקולוגיות. האזור שלנו, המזרח התיכון, מתחמם בקצב גבוה פי שניים מהממוצע העולמי, אך ממשלת בנט־מרצ החליטה להעביר בכנסת "חוק אקלים" שמשדר "עסקים כרגיל".

בוועידת האקלים הבינלאומית בגלזגו התחייב רוה״מ בנט לאפס את פליטות הפחמן עד שנת 2050. הצהרה זו הגיעה על רקע השתתפות שיא במצעד האקלים בישראל ומאבק ציבורי למען חקיקת אקלים.

במאי, מעל לחצי שנה אחרי ההצהרות של בנט בגלזגו, טיוטת חוק האקלים אושרה פה אחד בוועדת השרים לענייני חקיקה — ממשלת בנט־מרצ רוקנה אותה מכל תוכן והיא התגלתה כבלתי־מחייבת ואף יותר מזיקה ממועילה.

היעד לצמצם ב־50% את פליטות גזי החממה עד 2030 — דרישה מרכזית של תנועת האקלים — פשוט לא קיים בחוק. מופיעה בו "שאיפה" לאיפוס פליטות עד 2050 — ללא התחייבות, ללא תוכנית פעולה וללא מנגנוני אכיפה ופיקוח.

הסעיף שהיה אמור לחייב בדיקה של השלכות אקלימיות כחלק מהקמת מיזמי תשתיות גדולים — הושמט. המשמעות היא שתעשיות מזהמות ותשתיות להפקת דלקים פוסיליים יוכלו להמשיך להיבנות גם אחרי שהחוק יכנס לתוקף.

החוק מורה על הקמת "ועדה מייעצת" לשינויי אקלים, בה יישבו גם נציגים מהתאחדות התעשיינים — ארגון הגג של בעלי ההון ששולטים בתעשיות המזהמות.

מאבקים למען חקיקת אקלים כללו גם דרישות למעבר מהיר לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, והורדת שיעור השימוש ברכב פרטי — הן לא זכו לשום התייחסות בחוק של ממשלת בנט־מרצ.

ריקון חוק האקלים מתוכן מראה כיצד הממשלה מעדיפה את האינטרסים של בעלי ההון על פני העתיד שלנו. משרדי האוצר, הכלכלה והאנרגיה סיכלו וריככו כל סעיף משמעותי בחוק, תוך הסכמתה של שרת הסביבה של מרצ, זנדברג, כדי שבעלי ההון יוכלו להמשיך ב"עסקים כרגיל" — בלי שרווחי העתק שלהם ייפגעו כתוצאה מרגולציה סביבתית, מיסוי או קנסות על הפרת היתרי פליטה וצמצום פעילות.

דרושה הפחתה דרסטית של הפליטות — ביותר מ־50% עד סוף העשור, צריך תוכנית ברורה ומחייבת למעבר לייצור חשמל מ־100% אנרגיה מתחדשת, יש לבטל את הסכם קצא״א ולשלול רישיונות קידוח גז בים. כל זה דורש מאבק ציבורי רחב, למען רגולציה וחקיקה סביבתית ובאופן מכריע גם למען בעלות ציבורית על משאבי טבע, תשתיות ותעשיות. כל עוד השליטה במגזרי מפתח במשק נשארת בידיים של בעלי ההון, הם ימצאו דרכים לעקוף ולטרפד חקיקה ורגולציה. מנגד, מעבר המשאבים לידיים ציבוריות יסלול את הדרך לתכנון כלכלי, סוציאליסטי, למען החברה והסביבה ולא למען רווח.