במוצ״ש (5.6) נערכה בתל אביב הפגנה לציון 54 שנים לכיבוש שטחי 67', תחת הכותרת "שותפות יהודית־ערבית תנצח את הכיבוש". ההפגנה החלה בכיכר הבימה וצעדה עד כיכר מוזיאון ת״א, שם נישאו מספר נאומים מהבמה המרכזית. תנועת מאבק סוציאליסטי השתתפה באירוע תחת המסר: אין שינוי אמיתי בלי מאבק בכיבוש ובשלטון ההון.

את החשיבות של קידום המאבק לסיום הכיבוש ולשלום הדגישו אירועי הדמים האחרונים. רק לפני מספר שבועות הייתה מלחמה בעזה, וברקע התפתחו אלמנטים של מלחמת אזרחים על רקע לאומי ברחובות הערים ברחבי הארץ. האלימות לא נגמרה עם סוף המלחמה, ובימים אלה ממש נמשך, בין השאר, דיכוי ברוטלי של מאבק התושבים בשייח' ג׳ראח. על הרקע הזה, חשוב עוד יותר לאתגר את הקו של פוליטיקת "רק לא ביבי", המציעה להתעלם ולהדחיק את הבעיה הבוערת של הכיבוש, העולה בחיי אדם רבים, פלסטינים וישראלים, יהודים וערבים.

ברקע מסתמנת הקמת "ממשלת השינוי" בימים הקרובים. הממשלה הזו מוקמת במטרה להחליף את שלטון נתניהו, אך היא אינה מאתגרת אפילו לא בקצת את עיקרי המדיניות שלו: המשך הכיבוש ושלטון ההון. "גוש השינוי" העניק את ראשות הממשלה המסתמנת לבנט, המיליונר, ראש מועצת יש״ע לשעבר, ותומך הכיבוש וההתנחלויות הידוע לשמצה. בהפגנה הייתה התנגדות ניכרת לממשלת השינוי הכוזבת, ומפגינים ומפגינות קראו סיסמאות נגדה. "השינוי שדרוש — להפיל את הכיבוש!", "עבאס, בנט ולפיד — לא שינוי ולא עתיד!", היו רק חלק קטן מהסיסמאות שנקראו.

מרצ, המכנה עצמה "השמאל של ישראל", החליטה באופן אופורטוניסטי לשבת בממשלת בנט, שתהיה ממשלת כיבוש קפיטליסטית בדיוק כמו קודמותיה. בהפגנה, נוכחותה הייתה סמלית ביותר. החיכוך בין ה"פרגמטיזם" האופורטוניסטי שהיא נוקטת לבין העמדה העקרונית של השמאל נגד חבירה לממשלת "השינוי" הימנית קיבל ביטוי סביב נאומו של ח״כ מוסי רז ממרצ. מנחת האירוע סמאח סלאימה, כשהציגה את רז, ביקשה ממנו בסרקזם להציג בשלוש דקות איך ממשלה בראשות בנט תסיים את הכיבוש. רז סירב לנאום עד שסלאימה התנצלה. במהלך נאומו נשמעו גם קריאות מחאה בקהל, מצד פעילי מאבק סוציאליסטי ואחרים.

בהפגנה השתתפו כמה מאות, בעיקר פעילי ופעילות שמאל מאורגנים. היא התארגנה שבועיים לאחר הפגנה דומה, שנערכה לאחר הפסקת האש, בהשתתפות אלפים. ייתכן שעצם הסמיכות בין ההפגנות הפחיתה את תחושת הדחיפות להגיע הפעם. נראה שגם המצב הפוליטי, על רקע מיקוד תשומת הלב הציבורית סביב האפשרות לחילופי ממשלה, השפיע על רמת ההשתתפות — הן כתוצאה מאשליה ב"שינוי" הצפוי מהממשלה המתהווה, והן כתוצאה מייאוש מהמערכת הפוליטית המתעלמת מנושא הכיבוש. אך בסופו של דבר, ההפגנה הזאת היא חלק מתהליך של מאבק, ויש לראות אותה כחוליה אחת בשרשרת של אירועי מחאה חשובים בשבועות האחרונים בתגובה לכיבוש, למלחמה, להסתה הלאומנית ול"הפרד ומשול". פעולות המחאה והסולידריות האלו, הן נותנות תקווה לשינוי והן מצביעות על הדרך קדימה.

בימים אלה עדיין עומדות משפחות משכונת שייח' ג׳ראח, השכונה שהפכה לסמל עולמי של מאבק בכיבוש, בפני גירוש מבתיהם, ובמקום מתקיימות הפגנות שבועיות, במקביל למוקדים נוספים של מחאה נגד הכיבוש ומתנחלי הימין הקיצוני. באופן מרשים, אחד הנואמים בהפגנה במוצ״ש היה יו״ר הוועדה העממית של שייח' ג׳ראח, סאלח דיאב.

כעת, הימין הקיצוני מתכנן מצעד דגלים פרובוקטיבי ברובע המוסלמי בירושלים בחמישי הקרוב. המאבק נגד הכיבוש והימין הקיצוני יצטרך להימשך ביתר־שאת גם מול "ממשלת השינוי" הימנית, ככל שזו תקום. מול שלטון הימין, בכל קונסטלציה, צריך לבנות מאבק לשינוי מציאות החיים ולהציב אלטרנטיבה של שינוי סוציאליסטי מול מערכת שלמה המתעדפת אינטרסים צרים של אליטות פוליטיות וכלכליות על פני האינטרסים של כלל החברה. לא לקפיטליזם, לכיבוש ולעוני, להיאבק לסוציאליזם, למען שלום ורווחה לכולם.