עוד לפני גל המחאה הגדול שטילטל את תוניסיה בשבועות האחרונים, תלמידות בית ספר יזמו קמפיין מחאה שמשך תשומת לב בינלאומית.

בוקר אחד, תלמידות מבית ספר ציבורי בעיר ביזרטה בצפון תוניסיה הגיעו לתיכון לבושות חולצות טריקו לבנות ולא בתלבושת אחידה. מספר תלמידים הצטרפו אליהן ולבשו חולצה זהה מתוך סולידריות. התלמידות מחו כנגד חוק בבתי הספר הציבוריים בתוניסיה, לפיו חובת לבישת התלבושת האחידה — מין ווסט ארוך בצבע כחול כהה — חלה רק על התלמידות ולא על התלמידים.

המחאה תפסה תאוצה ברשתות החברתיות בתוניסיה תחת הכותרת "אני לא אלבש את זה" (#مانيش_لابستها). התלמידות מספרות שאין להן בעיה עם התלבושת עצמה אלא עם המסר שעומד מאחורי האכיפה הבלתי־שיוויונית שלה. אחת מהן, סיוואר טבורבי, הסבירה בראיון לסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP) כי: "אם זה באמת נועד להסתיר הבדלים בין עשירים לעניים אז גם הבנים צריכים ללבוש את התלבושת האחידה".

מוניה בן ג׳מייה, ראשת התאחדות הנשים הדמוקרטיות של תוניסיה (ATFD), מסבירה שהאכיפה הסלקטיבית של התלבושת האחידה אומרת למעשה שלבוש הבנות פוגע ברמת הריכוז של הבנים ואף של המורים בשיעור.

מזכיר משהו? "מחאת המכנסיים הקצרים" בישראל, בה מאבק סוציאליסטי לקחה חלק, ושלוותה בקמפיין הפייסבוק "מלמדות את בית הספר שיעור בשוויון", התפרצה בגלל נהלים מפלים ברוח דומה של משרד החינוך, שאיפשרו לבנים להגיע לבית הספר במכנסיים בכל אורך שירצו אבל כפו על הבנות ללבוש מכנסיים ארוכים בשיא החום כדי ש"לא יפריעו לבנים להתרכז בשיעור".

לאחר ההתקוממות האמיצה של ההמונים בתוניסיה ב־2011, שהובילה להפלת הרודן בן־עלי, התקשורת המערבית תיארה את המדינה בתור סיפור ההצלחה של אביב הערבי. אבל גם אחרי ההכרה הרשמית בשוויון בין גברים לנשים בחוקת המדינה של 2014, הדרך לשוויון אמיתי, לדמוקרטיה, לחיי רווחה ולחירות עוד ארוכה והיא תלויה באופן מכריע במאבק אותו יוביל הדור המהפכני של תוניסיה.