מעל 20 מפגינים הרוגים, קרוב למאה פצועים ומעל ל־500 עצורים — כך ציין משטרו של עבד אל־פתאח א־סיסי את יום השנה להתקוממות המהפכנית במצרים ב־25 בינואר.

יום לפני כן, כוחות הביטחון ירו למוות בפעילת השמאל שימא׳א סבאג, חברת ארגון "הברית הסוציאליסטית העממית", בעיצומה של צעדה לכיכר תחריר. דקות ספורות לפני שנהרגה, סבאג קראה יחד עם שותפיה לצעדה: "לחם, חירות, צדק חברתי" — מהסיסמאות המרכזיות של ההתקוממויות נגד חוסני מובארכ ב־2011 ונגד ממשלתו של מוחמד מורסי ביולי 2013.

א־סיסי, שתפס במקור את השלטון בהפיכה צבאית על רקע ההתקוממות ההמונית נגד מורסי, ונבחר בחודש מאי האחרון בבחירות שהוחרמו על־ידי רוב בעלי זכות הבחירה, שם לעצמו למטרה להחזיר את גלגלי ההיסטוריה לתקופת הדיקטטורה של מובארכ.

דיכוי ההפגנות הוא דוגמה נוספת לדרך בה אמצעי הדיכוי הרצחניים שנקט משטר א־סיסי נגד תומכי האחים המוסלמים משמשים כיום גם נגד ארגוני עובדים, ארגוני שמאל ופעילים חברתיים.

ב־29 בנובמבר זיכה בית משפט פלילי בקהיר את מובארכ מהרג 240 מפגינים במהלך ההתקוממות נגד משטרו בינואר–פברואר 2011. כבר בינואר 2013, תחת שלטון מורסי, ביטל בית משפט לערעורים את מאסר העולם של מובארכ ועם עליית א־סיסי לשלטון הוא שוחרר מהכלא והועבר למעצר־בית בבית החולים הצבאי בקהיר. בחודש מאי שעבר הוא ובניו הורשעו באישום סמלי של מעילה בכספי ציבור בסכום של כ־18 מיליון דולר, ונגזרו עליהם תקופות מאסר של 3–4 שנים, אך כעת התקבלה בקשתם למשפט חוזר, ושני בניו של מובארכ כבר שוחררו.

מבחינת משטרו של א־סיסי הזיכוי של מובארכ ובניו אמור להיות עוד מסמר בארון הקבורה של המהפכה. בינתיים מוחזק מובארכ בבית החולים הצבאי — עובדה המעידה כי המשטר החדש חושש מהתפרצות זעם נוספת במקרה שישוחרר.

המשבר הגיאו־פוליטי במזרח התיכון, עם העלייה של דאע״ש ושל קבוצות ג׳יהאדיסטיות נוספות גם בסיני, הביא לנסיגה זמנית של התנועה המהפכנית במצרים. ירידת מחירי הנפט ותרומות מנסיכויות המפרץ עזרו לא־סיסי לייצב בתקופה הזאת את משטרו ולרכך זמנית את הניגודים בחברה. אבל לאורך זמן למשטר אין שום יכולת להעלות את תנאי המחיה ולהיענות לדרישות של המיליונים שהתקוממו ב־2011 בשאיפה לצדק חברתי ודמוקרטיה.

למרות הנסיגה היחסית של התנועות ההמוניות, בשנת 2014 התקיימו מעל 2,200 מחאות ושביתות שונות של עובדים במצרים (לפי דו״ח של "מרכז מחרוסה להתפתחות חברתית־כלכלית", MCSD). אלה יחד עם ההפגנות האחרונות מעידות כי למרות ניסיונות המשטר להחזיר את מחסום הפחד, התפרצות של מאבקים נוספים בקנה־מידה המוני היא רק עניין של זמן.