במוצאי שבת, 29 במרץ, התקיימה בתל אביב הפגנה סוערת נגד תרבות האונס והאשמת הקורבן ביוזמת ההתארגנות החדשה "מפסיקות לשתוק, עכשיו תורכם". ההפגנה התקיימה בעקבות הפרסומים במהלך אותו השבוע על חבורת נערים שביצעה אונס קבוצתי מזעזע בנערה בת 13, וכן בעקבות מספר תלונות על עבירות מיניות מצד המועמד לנשיאות המדינה, שר האנרגיה סילבן שלום.

בשתי הפרשיות השונות, דוברים ודוברות מרכזיים בתקשורת הממסדית הצטרפו להסתה נגד המתלוננות ונתנו במה להאשמת הקורבן. קורבן האונס הקבוצתי הואשמה ש"היא אנסה אותם" (!), ועורך הדין של אחד הנערים טען להגנתם כי "הם מגיעים מהצד הנכון של העיר", כלומר מהצד העשיר של תל אביב.

ההשתלחות במתלוננות והפלת האחריות והאשמה עליהן הן לא אירוע יוצא דופן. מתלוננות על הטרדה מינית, תקיפה או אונס חוות זאת על בשרן בכל פעם שהן מעזות לשבור את מעגל השתיקה ולחשוף את הטראומה שעברו.

בין הדרישות שהעלו מארגנות ההפגנה היו: ביטול חוק ההתיישנות על עבירות מין, סוף להשתקה המערכתית של נפגעות תקיפה ומתן סיוע ותמיכה לנפגעות עבירות מין — בשונה מהאווירה החשדנית והמאשימה שקיימת היום.

אתמול בהודו — מחר בתל אביב

בהפגנה, שאורגנה תוך שלושה ימים בלבד השתתפו מעל 200 נשים וגברים שיצאו לרחוב מלאי זעם וצעקו סיסמאות נגד האשמת הקורבן ותרבות האונס, בין היתר בהשראת המאבקים ההמוניים בנושא שהיו בהודו בשנה שעברה. פעילות ופעילי מאבק סוציאליסטי לקחו חלק מוביל בהפגנה.

בין הדוברות והדוברים בהפגנה היו שלי קירה, מיוזמות ההפגנה, שדיברה על האווירה החברתית שמאפשרת מעשי אונס קבוצתי והשתקה של נפגעות תקיפה; חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ; אסתר עילם ממייסדות מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית; העיתונאי ספי רכלבסקי שקרא להוקיע מגישי טלוויזיה כגון ירון לונדון המזלזלים בפומבי בסיפוריהן של נפגעות תקיפה, ופעילת מאבק סוציאליסטי נטע מוסט.

נטע דיברה על כך שכאשר מתרחשים מעשי אונס קבוצתי בתוך מערכת החינוך עלינו לשאול איך נראית מערכת החינוך אחרי שנים של קיצוצים והפרטה ואיזו אפשרות יש למערכות הרווחה הקורסות להגן על נפגעות תקיפה. נטע הסבירה כי לגזירות והקיצוצים הצפויים בתקציב 2015 תהיה השפעה הרסנית על בטחונן של נשים רבות ועלינו להתארגן כדי להיאבק גם בהם.

אף בגד הוא לא הזמנה לאונס

המפגינות והמפגינים חסמו את הכביש במחאה על ההשתקה שמתלוננות חוות גם מצד המשטרה והממשלה. השוטרים הגיבו באלימות, גררו ודחפו מפגינות ואף הטרידו מינית מפגינה שבחרה להוריד את חולצתה במחאה. בתגובה המפגינות הגנו על אותה המפגינה בקריאות "אף בגד הוא לא הזמנה לאונס" ו"שוטר, על מי אתה שומר?".

הדוגמה הזאת, כמו רבות לפניה, מדגישה שנשים לא יכולות לסמוך על מערכות שהסקסיזם מושרש בהן ושבעצמן אלימות כלפי נשים כדי לספק להן הגנה אמיתית מפני אלימות. כדי שנוכל להגן על עצמנו מפני ההטרדות והתקיפות היומיומיות שהן מנת חלקה של כל אישה ונערה, עלינו להתארגן בעצמנו — בבתי הספר, בקמפוסים, במקומות העבודה וברחובות — בדרישה לשים סוף לתקיפות המיניות ולתנאים החברתיים המאפשרים את תרבות האונס, ובהם הייבוש התקציבי של מנגנוני החינוך והרווחה.

לא שותקות גם בירושלים

בעקבות ההפגנה המוצלחת בתל אביב, נערכה ביום שישי, 4 באפריל, צעדה לוחמנית גם בירושלים, עם מעל 100 משתתפות ומשתתפים שהעבירה מסר ברור — מול ההתקפות המיניות, נשים "לא אשמות, לא מתביישות, בסקסיזם בועטות".

בהפגנה נשאה דברים הפעילה הפמיניסטית הדתייה שרון מייבסקי, שהסבירה שהמאבק בתרבות האונס חשוב לא פחות מכל "איום ביטחוני", והוסיפה: "אני לא מוכנה לחנך את הבנות שלי לפחד מהמיניות שלהן ואני לא מוכנה לחנך את הבנות שלי לפחד מגברים".

בצעדה מכיכר פריז ליריד סיוע לנפגעות תקיפה מינית השתתפו גם פעילי ופעילות מאבק סוציאליסטי. במהלך הצעדה צעקנו בין היתר סיסמאות כמו "אף בגד הוא לא הזמנה לאונס", "דורשות חינוך והסברה, בקמפוס ובעבודה", "קיצוצים ברווחה הם התקפה על כל אישה".

המאבק ממשיך!

הפעילות שהתארגנו סביב הקבוצה החדשה "מפסיקות לשתוק, עכשיו תורכם" רואות בהפגנות המוצלחות בתל אביב ובירושלים את יריית הפתיחה למאבק רחב נגד תרבות האונס. כדי שדרישות חשובות שעלו בהפגנות, כמו "תקציב לחינוך מיני ומגדרי" ו"ביטול חוק ההתיישנות" יהפכו למציאות, יש צורך בהרחבת המאבק ובהתגייסות של אגודות הסטודנטים, וארגוני העובדים, ובראשם ארגוני המורים וההסתדרות. כיוון כזה יוכל להוסיף עוצמה משמעותית למערכה נגד הטרדות ותקיפות מיניות בבתי הספר, בקמפוסים ובמקומות העבודה, ולהפעיל לחץ על הממשלה בדרישה למימון תקציבים לחינוך מיני ומגדרי ולהכשרות מתאימות לכל עובדי ועובדות מערכות הרווחה.