תוצאותיו המבזות של מאבק העובדות הסוציאליות היו מבחינתי רק דוגמה אחת מני רבות למדיניות האנטי־חברתית ההולכת ומתרחבת ללא רסן, אשר כעובדת סוציאלית קהילתית אני נתקלת באופן יומיומי בהשלכותיה המתעצמות. אלו מתבטאות, בין היתר, בהעמקה מתמשכת של מימדי העוני והפערים החברתיים, לצד יצירת בעיות חברתיות חדשות כגון חוסר ביטחון תזונתי ותעסוקתי.

התסכול והכעס ממציאות זו חידדו עבורי את הכישלון והעיוות הטמונים במדיניות הכלכלית־חברתית הקיימת והובילו אותי לחפש אלטרנטיבה אידיאולוגית ומעשית. אלטרנטיבה לשיטה הקפיטליסטית בדמות חברה סוציאליסטית דמוקרטית, משוחררת מזוועות העוני, הניצול, האפליה, הדיכוי, הגזל, הגזענות ועוד; אלטרנטיבה שתתבסס על סולידריות ושותפות אמיתית בין בני־אדם, ללא הבדל דת, גזע או מין; אלטרנטיבה של מאבק מאוחד ורחב במקום מאבקים פרופסיונאליים שמשרתים את מדיניות ה"הפרד ומשול". את האלטרנטיבה הזאת מצאתי במאבק סוציאליסטי!