אני עובדת סוציאלית במקצועי. הכרתי את חבריי לתנועת מאבק סוציאליסטי במהלך מאבק העובדות הסוציאליות בחודש מרץ האחרון. פגשתי אותם בצמתים ובהפגנות ובכל המפגשים של העובדות הסוציאליות.

פעילי ופעילות תנועת מאבק סוציאליסטי קראו את קריאתנו הצודקת, תמכו בנו וגייסו תמיכה למאבקנו מהציבור הרחב ומוועדי עובדים, כמו לדוגמא מוועד עובדי חיפה כימיקלים צפון.

התרשמתי מהנוכחות של תנועת מאבק סוציאליסטי ומהיכולת שלה להזהיר מראש מפני כפיית ההסכם עלינו, כמו גם מפני עמדתו של ראש ההסתדרות. ההצעות שהציגו לקידום המאבק דיברו אלי כפי שדיברו אל רבות מן העו״סיות, כמו למשל בתנועת העו״סיות 'עתידנו'.

בחרתי להצטרף לתנועה כי עבורי היא מייצגת חשיבה הדומה לשלי ביחס לעניינים מדיניים וחברתיים, כולל הצורך במאבק רחב ומאוחד של האנשים העובדים, והתנגדות לכיבוש ולהתנחלויות.

השיטה הקפיטליסטית הוכיחה את כישלונה. היא העמיקה את הפערים המעמדיים וגם את הפערים והקיטוב בין פלסטינים תושבי ישראל ליהודים.

אג׳נדה של לאומנות וגזענות משרתת את הקפיטליזם. "הפרד ומשול" בין האנשים העובדים והעשוקים משמש את הממסד הקפיטליסטי כאמצעי לחיזוק השליטה של אליטת בעלי ההון בחברה. באמצעות ליבוי הסכסוך הלאומי מוסטת תשומת־הלב מבעיות חברתיות בוערות ומהעושק השיטתי שהוא המקור לרווחי בעלי ההון.

בחרתי להצטרף לתנועה מכיוון שאני מאמינה כי רק בחברה סוציאליסטית ניתן להביא לחלוקה צודקת של המשאבים עבור כלל התושבים, וכמו כן, רק במסגרת המאבק לשינוי סוציאליסטי של החברה יוכל באמת להסתיים הדיכוי הלאומי של הפלסטינים ויוכל להיפתר הסכסוך הישראלי־פלסטיני.