בבחירות לפרלמנט האירי ביום שישי האחרון, ה־25 בפברואר, מפלגת השלטון, פיאנה פ׳ול (Fianna Fáil), ספגה מפלה דרמטית כתוצאה מהצבעת הענשה שבאה בתגובה לגזרות הכלכליות הדראקוניות שהובילה נגד העובדים והעניים האירים בניסיון לגרום להם לשלם את מחיר המשבר הקפיטליסטי.

המפלגה הסוציאליסטית באירלנד — המפלגה־האחות של תנועת מאבק סוציאליסטי במסגרת ארגון ה־CWI — יזמה בחודש נובמבר הקמה של רשימה משותפת עם ארגונים אחרים המעורבים במאבק נגד גזרות הממשלה, תחת הכותרת "ברית השמאל המאוחד" (United Left Alliance).

הרשימה הצליחה להשיג, ככל הנראה, חמישה מושבים בפרלמנט, ומתוכם שניים של פעילי המפלגה הסוציאליסטית: חבר הפרלמנט האירופי ג׳ו היגינס וקלייר דיילי שכיהנה עד לאחרונה כחברת מועצה עירונית.

תשדיר הבחירות של המפלגה הסוציאליסטית באירלנד

רק לפני כשנתיים, המדיניות הכלכלית באירלנד והסכמי "השותפות החברתית" בין איגודי העובדים למעבידים ולממשלה הוצגו כהצלחה כלכלית מסחררת לא רק על־ידי פרשנים כלכליים בכירים ועל־ידי נתניהו, אלא גם על־ידי מנהיגי ההסתדרות וח״כים המכנים עצמם "חברתיים". כעת הכלכלה האירית נמצאת על סף פשיטת רגל, והעובדים והעניים נדרשים לשלם את המחיר.

בראיון שקיימנו טרם הבחירות עם פעיל המפלגה הסוציאליסטית סטיבן בויד, הוא מתאר בקצרה את הרקע למשבר באירלנד ולתוצאות הבחירות האחרונות, ומעלה מסקנות רלוונטיות במיוחד גם לגבי מדיניות "השולחן העגול" והשקט התעשייתי שמיישמת הנהגת ההסתדרות בראשות עיני.

מה עמד בבסיס הצמיחה הכלכלית של "הנמר הקלטי" באירלנד עד לפרוץ המשבר?

פרשנים רבים טענו כי "השותפות החברתית" מילאה תפקיד מכריע בצמיחה הכלכלית, אבל זה לא ממש נכון. הגורמים הראשיים לצמיחה הכלכלית באירלנד היו חברותה באיחוד האירופי, המשק האירופי המשותף והעובדה שמדובר במדינה דוברת אנגלית עם כוח־עבודה צעיר ומשכיל. כתוצאה מכך, לדוגמא, בשנים 1995–2000, 40% מההשקעות של הון אמריקאי באירופה הושקעו באירלנד.

עד שנת 2001 הצמיחה הכלכלית התבססה על השקעות הון זרות. עם תחילת ההאטה הכלכלית באותה שנה, שהייתה תוצאה של ההאטה בכלכלה העולמית, הבנקים המרכזיים של האיחוד האירופי, אנגליה וארה״ב החלו לספק אשראי זול כדי למנוע מהמשק העולמי להידרדר למיתון. הם בחרו למעשה להמשיך לסבסד את הצמיחה בצורה מלאכותית באמצעות הזרמת מזומנים. זה השפיע על המשק האירי באופן מכריע.

מאותו השלב התבססה הצמיחה באירלנד בפועל על מתן אשראי שאיפשר לאנשים לרכוש מוצרים ושירותים והפך את שוק הצריכה הפנימי למנוע של הכלכלה. במקביל התפתחה באירלנד בועת נדל״ן. כיום הממשלה אומרת שהיא לא יודעת כיצד זה קרה, אבל זו המדיניות שלה שהביאה לצמיחה של הבועה. הם נתנו הנחות גדולות במיסים לחברות הנדל״ן, ואיפשרו לעשירים להלוות כסף בזול בשביל להשקיע אותו בנדל״ן.

לפני פרוץ המשבר, בית ממוצע בדבלין עלה כ־350 אלף יורו, אבל עלות הבנייה שלו הייתה רק 100 אלף יורו. חברות הבנייה יכלו להרוויח כ־250 אלף יורו על כל בית חדש. במקביל, עובדים מן השורה לא יכלו לרכוש את הבתים האלה ללא הלוואות גדולות מהבנקים. הבנקים ידעו שבשלב מסויים אנשים לא יוכלו להחזיר את ההלוואות האלה, בגלל שהם נתנו לאנשים הלוואות הגדולות פי 12 מהשכר החודשי שלהם — שזה טירוף.

וזה באמת מה שקרה עם תחילת המיתון: מחירי הנדל״ן ירדו בכ־50%, ומשקי־בית רבים היו חייבים לבנק יותר משווי הבית שלהם. זאת הסיבה שבגללה אנחנו, במפלגה הסוציאליסטית באירלנד, דורשים שהמשכנתאות יהיו שוות לערך הריאלי של הבית, כפי שהוא מוערך כיום.

אז מה היה תפקיד "השותפות החברתית"?

התפקיד המרכזי של "השותפות החברתית" היה לכפות שקט תעשייתי על חשבון מעמד העובדים, ולהגדיל את הרווחים. הגידול בהכנסות ממיסים (לפני פיצוץ הבועה כ־30% מהכנסות המיסים הגיעו מנדל״ן) איפשר לממשלה להשתמש בכסף הזה כדי לקדם את מדיניות ה"שותפות החברתית".

זה איפשר להם לכפות על העובדים הסכמי שכר עם תוספות מזעריות ולפצות על שחיקת השכר באמצעות הורדת המיסוי על השכר. אלא שהצעד הזה נעשה על חשבון הכנסות שהמדינה קיבלה מהמיסוי על נדל״ן.

ברגע שבועת הנדל״ן התפוצצה הייתה גם ירידה גדולה בהכנסות המדינה ממיסים, מה שהביא לעלייה מאוד משמעותית בגרעון. בשביל לכסות את הגרעון, הממשלה קיצצה במשכורות המגזר הציבורי והורידה את שכר המינימום.

עוד לפני פרוץ המשבר, בזמן שהתאגידים באירלנד עשו רווחים עצומים של עשרות מיליארדי יורו, החלק של מעמד העובדים בעוגת ההכנסות הצטמצם — וזאת המשמעות של ה"שותפות החברתית".

למה העובדים באירלנד לדעתך לא הצליחו לזהות את המשמעות האמיתית של השותפות החברתית?

אני חושב שהסיבה היא שרמת החיים של רוב מעמד העובדים השתפרה: הייתה תעסוקה כמעט מלאה, המשכורות גדלו במידה מסויימת, והיה אשראי זול. למרות שהיו הרבה בעיות במערכת החינוך, ובמערכת הבריאות, ההרגשה הייתה שהמצב טוב יותר מתקופות קודמות באירלנד.

סיבה נוספת היא שלא הוצגה לאנשים אלטרנטיבה לשותפות החברתית: המפלגה הסוציאל־דמוקרטית [מפלגת "הלייבור" האירית] ביצעה פנייה חדה ימינה ואימצה את התעמולה ש"השוק החופשי" והקפיטליזם הם השיטה היחידה שעובדת, וגם לזה הייתה השפעה על מודעות של אנשים באירלנד כמו בשאר ארצות אירופה.

מה הייתה התגובה של האיגודים המקצועיים לאחר פרוץ המשבר?

הנהגות האיגודים המקצועיים לא ניסו להוביל מאבק אלא רק ביקשו לשבת עם הממשלה למו״מ "באווירה טובה". בפברואר 2009 האיגודים המקצועיים יזמו קמפיין לקראת נקיטת צעדים ארגוניים ברמה הארצית, אבל הנהגת האיגודים לא הייתה רצינית בקשר להובלת מאבק.

הממשלה ידעה שמנהיגי האיגודים מבלפים, ולכן הם כפו עליהם הסכם שכר גרוע. האיגודים יזמו הפגנה ארצית והשבתה של המגזר הציבורי אך ללא שום המשכיות ולבסוף הסכימו לקיצוץ שכר של 15% במגזר הציבורי.

לקראת העברת התקציב בפרלמנט בסוף 2009, הנהגת האיגודים באירלנד נדחפה לארגן הפגנה גדולה תחת הסיסמא: "דרך הוגנת יותר", כשהכוונה שלהם היא שאת הקיצוצים המתוכננים לשלוש שנים הקרובות יש לפרוס על פני שש שנים. הם גם תומכים בהעלאת מיסים כללית ולא בהעלאת מס החברות... אבל רבבות השתתפו בסוף באותה ההפגנה מכיוון שאנשים לקחו אותה ברצינות וחיפשו באמת להיאבק בניגוד לייאוש הכללי בחברה.

מה אתה צופה לקראת הבחירות לפרלמנט?

הבחירות מהוות גורם משמעותי כרגע כי אנשים רוצים להעניש את הממשלה בקלפי.

הקמנו את רשימת "ברית השמאל המאוחד" ואנחנו מתמודדים בבחירות בשביל להציע אלטרנטיבה. אנחנו אמנם עדיין לא יכולים להציע ממשלה חלופית, אבל אם יהיו שלושה־ארבעה נציגים בפרלמנט זה יכול לגרום לדברים להיראות אחרת, כי נהיה קול חזק של אופוזיציה שנותן תקווה לאנשים.

המפלגה פינה גייל (Fine Gael) ככל הנראה תיבחר בבחירות הקרובות בגלל השנאה לממשלה של פיאנה פול (Fianna Fáil). אבל הממשלה החדשה תהיה ממשלת משבר, והמדיניות שלה לא תהיה שונה מהותית מזו של הממשלה הנוכחית.

אנשים ישאלו את עצמם מה הם יכולים לעשות בקשר לזה? איך אפשר לשמור על מקומות העבודה ועל השירותיים החברתיים? אנחנו נהיה קבוצת אופוזיציה סוציאליסטית בפרלמנט שקוראת לארגן מאבק מחוץ לפרלמנט...