הדיון המרכזי של כנס סוציאליזם 2009 עסק באלטרנטיבה הסוציאליסטית לשלטון הפשע של 18 משפחות ההון והתאגידים הגדולים בחברה הישראלית. הדיון דיבר על הצורך בחיבור בין מאבקי העובדים והמאבקים החברתיים השונים בישראל והצורך הדחוף באלטרנטיבה פוליטית של מעמד העובדים והעניים כדי להגן על עצמם מפני התקפות ממשלות ההון.

את דברי־הפתיחה לדיון נתן שחר בן־חורין מתנועת מאבק סוציאליסטי ובהם הוא הדגיש את חוסר יכולתו של הממסד הקפיטליסטי בישראל לספק פתרונות לבעיות העוני, האבטלה, הפיטורים, ההשפלות, האפליות, ההפרטות והקיצוצים בשירותים החברתיים של שלטון ההון בישראל.

שחר הדגיש כי השלטון בישראל הוא משטר של שוד מאורגן שהביא לכך ששליש מהילדים בישראל ורבע מהאוכלוסייה בכלל חיים מתחת לקו העוני הרשמי. המשבר הקפיטליסטי העכשווי רק מחריף את הבעיות המעמדיות האלה.

בדברי־הפתיחה עלתה גם התייחסות לצביעות של בעלי־ההון כאשר הם מבקשים מ"כולנו" "להדק את החגורה" ולסבול בגלל משבר שלא "כולנו" שותפים לו, אלא קומץ משפחות הון תאוות בצע. כשבעלי־ההון אומרים ש"כולנו בסירה אחת", ושכולנו צריכים להתגייס "להציל את המשק", הם מתכוונים לכך שהם רוצים שרוב העובדים — שבזכות העושק שלהם צברו בעלי־ההון את רווחיהם האדירים — ישלמו את מחיר המשבר שהשיטה המנוונת שלהם יצרה. כך גם מנסה אליטת ההון והפוליטיקאים המושחתים שלהם לגרום לנו לחשוב שהם משרתים אותנו כשהם יוצאים למלחמות ומעמיקים את הכיבוש, אך מי זה ה"אנחנו" הזה שהם מדברים עליו (וכמובן שהציבור הערבי־פלסטיני אינו נכלל לרוב באותו "אנחנו")? אם חד־הורית ושרי אריסון? פועל שמפוטר ממפעל ונוחי דנקנר?

בדיון הושם דגש רב על הסכסוך הישראלי־פלסטיני והקשר שלו לבעיות החברתיות הבוערות ולקפיטליזם. חברי תנועת מאבק סוציאליסטי הדגישו בדיון כי לא ניתן להפריד בין הבעיות החברתיות הבוערות לבין המאבק לשלום וביטחון. הסכסוך הוא גם בעיה חברתית בוערות שלא ניתן לפתור על בסיס הקפיטליזם.

בנוסף, האליטה הישראלית מנסה להשתמש בסכסוך כדי לפלג בין עובדים יהודים וערבים ולהסית את תשומת הלב מההתקפות של האליטה על רוב האוכלוסייה בארץ. הודגש כי השאלה האמיתית היא מי מרוויח מהכיבוש והמלחמות ומי מפסיד מהם. כפי שלאליטה היהודית־ישראלית לא אכפת מהעוני והאבטלה של האוכלוסייה היהודית, כך גם לא אכפת לה מבעיות הביטחון שלהם. האליטה אחראית לבעיות אלה, והאינטרס האמיתי של אנשים מהשורה משני הצדדים הוא שלום וביטחון.

בדיון עלתה השאלה של ביטוי פוליטי למאבקים. נדב אהרוני מנציגות עובדי מוזיאון גן המדע ומתנועת מאבק סוציאליסטי, הסביר שעיסוק בשאלות פוליטיות פירושו עיסוק בשאלות של ניהול החברה, הכלכלה והמדינה, כולל בשאלות רחבות לגבי חלוקת המשאבים בחברה. נדב נתן דוגמאות של מחאות שמנסות להתרחק מפוליטיקה והבהיר שגישה א־פוליטית היא גישה שמוותרת על הישגים בקנה מידה גדול במאבק.

כדי לפתור את הבעיות החברתיות הבוערות, שדוברים רבים התייחסו אליהן, חייבים להקים מפלגת עובדים המונית ודמוקרטית לראשונה בהיסטוריה של ישראל. מפלגה כזו תורכב מוועדי עובדים לוחמניים מכוח לעובדים, מההסתדרות, מאירגון המורים ומנציגי אירגוני גמלאים, שכונות ותנועות חברתיות. מפלגה כזו, שנציגיה יקבלו שכר ממוצע של עובדים ויהיו ניתנים להחלפה בכל עת, תוכל לאחד את כל המאבקים שמתקיימים כעת בנפרד נגד הניצול והדיכוי הקפיטליסטיים — המאבקים של העובדים, המאבקים נגד הקיצוצים בחינוך וברווחה והמאבקים נגד הכיבוש ולמען שלום ונגד האפליה של האוכלוסיות השונות בישראל.